Vayedaber

Ma'asseroth

Daf 5a

תְּבוּאָה מִשֶּׁיִּתְמָרֵחַ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִן דוּ יְשַׁפֵּר אַפּוֹי דִכְרֵיהּ. וְהָא תַנִּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סִיסִין מֵאֵימָתַי הוּא 5a תוֹרֵם אֶת הַגּוֹרֶן מִשֶׁתֵּיעָקֵר הָאֵלָה. כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לִימָרֵחַ. וְכָאן בְּשֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לִימָרֵחַ. תַּנֵּי אֲבָל כּוֹבֵר הוּא מִקְּצָת וְתוֹרֵם מִן הַכָּבוּר עַל שֶׁאֵינוֹ כָבוּר. אָמַר רִבִּי אִילָא שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי בָּתִים לִהְיוֹת מַכְנִיסִין לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן. מַה טַעֲמָא וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ. כָּבַר בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ וּפְדָיוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי כְּמִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ וְהוּא חַייָב. הָתִיב רִבִּי חִינְנָא וְהָתַנֵּי שִׁילָּה וְקִיפָּה בִּרְשׁוּת הַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן תַּמָּן אֵי אֵיפְשַׁר לוֹ שֶׁלֹּא יִכְבּוֹשׁ וּשֶׁלֹּא לִשְׁלוֹק. בְּרַם הָכָא אֵיפְשַׁר לוֹ שֶׁלֹּא לְמָרֵחַ. דְּאָמַר רִבִּי אִילָא וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים וכו'.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

משיתמרח. ומפרש ר' יוחנן מן דו ישפר אפוי דכריה משמיפה פני הכרי:

והא תני וכו'. וכך הוא שנוי בתוספתא דתרומות פ''ג מאימתי הוא תורם את הגורן משתיעקר האלה והוא עשוי כמין דקר של ברזל שתוחבין אותו בקרקע ולסמוך עליו את הגורן סביבותיו. וכך הוא לקמן בפ' במה אשה על המתני' ולא באלה ואיזהו האלה מן מה דתני ר' יעקב בר סיסי מאימתי תורמין וכו' משתעקר האלה הדא אמרה כמין דיקרין. אלמא דלאו במירוח תליא מילתא אלא משינטל אותו הדקר ורוצה לפנות הגורן כבר נקבע לתרומה ולמעשרות ומשני כאן במתני' בשיש בדעתו למרח אז אינו נקבע עד שימרח וכאן בברייתא דר' יעקב בשאין בדעתו למרח ומשעוקר האלה ועושה כרי נקבע למעשר:

תני אבל כובר הוא מקצת וכו'. דאף דתנינן משיכבור הוה קביעות תורם הוא מן המקצת הכבור על שאינו כבור ולא הוי מן החיוב על הפטור וכדמפרש ר' אילא לטעמא:

שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהם. התבואה עם הפסולת שלה וכדיליף מקרא דישעיה דכתיב והאלפים וגו' בליל חמיץ יאכלו שהתבואה בלולה בתבן ובהמוץ והואיל שמדרך הבע''ב שאינן מקפידין אם בלול הפסולת לתוכו תורם הוא מן הכבור על שאינו כבור:

כבר ברשות ההקדש. שהיה הקדש בשעה שכברו ופדאו אח''כ:

מאחר שהוא יכול וכו'. כלומר דבעי מי נימא דמאחר שקודם שכברו היה יכול לאכול ממנו עראי ועכשיו שכברו אינו יכול לאכול ממנו עראי לפי שנקבע למעשר וא''כ הכא דבשעה שכברו היה הקדש והוי כמי שעשה מעשה ברשות ההקדש ואינו כלום דההקדש פטור ממעשרות או לא:

והוא חייב. כלומר דפשיט לה הש''ס וקאמר דאפ''ה חייב הוא במעשר ואע''פ שהיה הקדש בשעה שכברו:

התיב ר' חנינה והתני בתוספתא פ''ק המקדיש את הבור של יין עד שלא שילה וקיפה ובא הגזבר ושילה וקיפה ואח''כ פדאו הואיל ובשעת חובתו פטור פטור הוא וזהו דנקט הכא שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור אלמא דכל היכא שעושה מעשה הגורם לקביעות מעשר ובאותה שעה עדיין הקדש הוא פטור ממעשר וקשיא להא דפשיט לה גבי כבר ברשות הקדש שהוא חייב כשפדאו אח''כ:

א''ר יודן. לא דמיא דתמן הרי אי אפשר לו שלא יכבוש ושלא לשלות כצ''ל והיינו שקופה ושולה החרצנים והזגים שעל פני היין דבלאו הכי אין מדרך להניחו כך בהחבית אבל הכא אפשר לו שלא למרח כלומר שלא לברור ולהסיר את הפסולת כדאמר ר' אילא לעיל והאלפים וכו' שלמדין אנו שמדרך של בעלי בתים להכניס כך לתוך בתיהן וא''כ מה שכבר בעודו ברשות ההקדש לאו מעשה הויא לפוטרו משום זה כשפדאו אח''כ וכשמכניסו לתוך ביתו מתחייב הוא:

Ma'asseroth

Daf 5b

תְּנָן אֲבָל קוֹלֵט הוּא מִתַּחַת הַכְּבָרָה וְאוֹכֵל. רַב חִסְדָּא אָמַר שֶׁהֵן מְחוּסָּרִין לָרוּחַ. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא שֶׁהֵן מְחוּסָּרִין 5b נִיחָה. וְהָתַנִּינָן הַיַּיִן מִשֶּׁיְּקַפֶּה. מָאן דְּאָמַר שֶׁהֵן מְחוּסָּרִין נִיחָא. מָאן דְּאָמַר שֶׁהֵן מְחוּסָּרִין לְרוּחַ מְחוּסָּר הוּא בִשְׁמָרָיו. הָתִיב רִבִּי בִנְיָמִין בַּר גִּידוּל וְהָא תַנִּינָן הַשֶׁמֶן מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה. מָאן דְּאָמַר שֶׁהֵן מְחוּסָּרִין נִיחָא. מָאן דְּאָמַר שֶׁהֵן מְחוּסָּרִין לְרוּחַ מְחוּסָּר הוּא לְהַצִּיל.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ק הקטנית משיכבור ונוטל הוא מתחת הכברה ואוכל כלומר דבשעה שכובר אין מה שתחת הכברה בכלל קבוע למעשר ואוכל ממנו אכילת עראי:

רב חסדא אמר שהן מחוסרין לרוח אמאי דקתני במתני' דאוכל מה שבתוך התבן קאי ומפרש רב חסדא הטעם מפני שמה שבתוך התבן לא נזרה ברוח הוא והן כמחוסרין לרוח ולא נגמרה מלאכתן:

ר' אילא בשם ר' יסא שהן מחוסרין. כצ''ל ול''ג כאן ניחה וטעות הדפוס אגב שיטפא דלקמן הוא. כלומר ר' אילא מפרש דלאו משום שמחוסרין לרוח הוא אלא מפני שהן מחוסרין מחמת עצמן דמסתמא מה שנשאר בתוך התבן פסולת הוא ונ''מ אם אח''כ נזרה ברוח ויצאו מה שבתוך התבן דלרב חסדא עכשיו אין מחוסרין הן ואלו לר' אילא מכל מקום מחוסרין מחמת עצמן הן הואיל ונשארו בתחילה בתוך התבן ואוכל מהן:

והתנינן היין משיקפה. ומסיפא דמילתא פריך דקתני אע''פ שקפה קולט מהגת העליונה ומן הצינור ושותה ובשלמא למ''ד שהן מחוסרין מחמת עצמן ניחא דה''נ זה שנשאר בגת העליונה ובצינור פסולת היא ומשום הכי שותה ואין בכך כלום אלא למ''ד לפי שהן מחוסרין לרוח ולא נגמרה מלאכתן מאי איכא למימר הכא שלא נגמר מלאכתן ומשני מחוסר הוא בשמריו כלומר דהתם מ''מ מחוסר הוא ע''י השמריר שלו שמה שנשאר למעלה ובצינור מעורב הוא בשמריו ובהא מודינא שמחוסר בעצמו הוא:

והא תנינן השמן וכו'. אע''פ שירד נוטל מן העקל וכו' ולמ''ד שהן מחוסרין מחמת עצמן ניחא כדלעיל ולאידך מאי איכא למימר ומשני מחוסר הוא להציל כלומר התם נמי מחוסר צלילה הוא דמה שנשאר שם ולא ירד לעוקה אינו צלול כמו השמן שלמטה וג''כ מחוסר בעצמו הוא:

הָיָה אוֹכֵל וַחֲשֵׁיכָה לֵילֵי שַׁבָּת אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לְאָדָם אַחֵר לֹא נִטְבְּלוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר בְּנָתוּן בַּחֲמִיטָה וּבְתַמְחוּי אֲבָל בְּנָתוּן בִּצְלוֹחִית נִטְבָּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ נָתוּן בִּצְלוֹחִית לֹא נִטְבָּל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יִרְמְיָה וְאֵין שַׁבָּת טוֹבֶלֶת. אָמַר לֵיהּ וְאֵין מֶקַח טוֹבֵל. אָמַר לֵיהּ כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף מַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ בִּדְבַר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. חֵייְלֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה מִן הָדָא. וְעוֹד אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר עוֹמֵד אָדָם הוּא עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית וְאֹמֵר מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. לֹא אָמַר אֶלָּא בַּשְּׁבִיעִית הָא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ לֹא. מָה עָבַד לֵיהּ רִבִּי יִרְמְיָה לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ אֵי אַתְּ יָכוֹל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מוּקְצֶה לְפִיכָךְ נִטְבָּל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יִרְמְיָה אֵין עֲרַאי לְשַׁבָּת. פָּתַר לָהּ וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּקְצֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה לֹא שַׁנְיָא הִיא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּקְצֶה הִיא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מוּקְצֶה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

היה אוכל וחשכה לילי שבת. כך הוא שנוי בתוספתא סוף פ''ק היה אוכל והותיר וחשיכה בלילי שבת מותר ולקמן מדייק עלה:

ר' ירמיה סבר מימר. לפרש דהא דקאמר שאם חשכה לילי שבת לא נטבל דווקא בנתון בחמיטה ובתמחוי כלומר דווקא בדבר מועט וכעין ששנינו במתני' ונותן לחמיטה ולתוך התמחוי אבל בנתון בצלוחית נטבל למעשר דהא קיי''ל שבת קובעת למעשר:

אמר ר' יוסי אפי' נתון בצלוחית לא נטבל. והקשה לו ר' ירמיה וכי אין שבת טובלת למעשר:

אמר ליה. ר' יוסי מאי חזית דפרכת משבת ואמאי לא תפרוך נמי מסיפא דקתני או שנתנו לאדם אחר לא נטבל וכי אין מקח טובל למעשר וכהאי מ''ד דמתנה כמכר הויא לענין קביעות מעשר:

אמר ליה. סיומא דמילתא דר' יוסי הוא וכלומר דהדר א''ל דאלא מהכא לא תפרוך מידי דמיירי כהאי דאמר וכו' דאף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד לחזור את המותר וס''ל דכל מה שמחזיר את המותר אינו נטבל למעשר דדמיא דיני' כמו בדבר שלא נגמרה מלאכתו כדתנן לקמן בפ''ג:

חייליה דר' ירמיה. דס''ל דשבת קובעת למעשר אף בדבר שלא. נגמרה מלאכתו סייעתי' מן הדא דתנינן בסוף פ''ד דביצה:

עומד אדם על המוקצה. סתם מוקצה לא נגמרה מלאכתה למעשר כמו גרוגרות וצימוקין שמניחן לייבשן:

ערב שבת בשביעית. דאין מעשר נוהג בשביעית אלא משום דמוקצה הוא צריך הזמנה ובהזמנה כזו דאומר מכאן אני אוכל למחר סגי ומדלא אמר אלא בשביעית דאין בה מעשר הא בשאר שני שבוע לא משום דאין ראוי לו דלאו מעושר הוא ושבת קובעת למעשר אלמא דאף בדבר שלא נגמר מלאכתו שבת קובעת:

מה עביד לה ר' יוסי. כצ''ל דהא לר' ירמיה ניחא כדמדייק מהכא אלא דלר' יוסי דפליג עלי' וס''ל דאינה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכדקאמר טעמא לעיל מפני שהוא עתיד להחזיר את המותר ולדידיה קשיא מאי שנא שביעית דנקט התם:

ומשני אליבא דר' יוסי דהיינו טעמא דלא מצי נקט בשאר שני שבוע דלהחזירו את המותר למקומו אי אתה יכול שהרי הוא עושה מוקצה דהא במוקצה איירינן ולפיכך נטבל למעשר דלא אמר ר' יוסי דשבת אינה טובלת למעשר בדבר שלא נגמר מלאכתו אלא היכא שיכול להחזיר את המותר וכאן דא''א להחזיר להמוקצה בשבת מודה הוא דטובלת:

מתניתא פליגא על ר' יוסי. כצ''ל דהא תנינן אין עראי לשבת כלומר לא הותרה אכילת עראי בשבת בשאינו מעושר מפני שהיא קובעת למעשר וכדתנינן בפ' דלקמן עד שהוא מגיע למקום השביתה וכן בכמה מקומות במכלתין שמעינן דשבת קובעת למעשר. וקשיא לר' יוסי:

פתר לה ובלבד דבר שאין לו מוקצה. כצ''ל כלומר דר' יוסי מפרש לה דכל מקום ששנינו דשבת קובעת למעשר היינו בדבר שכבר נגמרה מלאכתו למעשר ואין לו מוקצה ונפקא מינה דשבת קובעת אפי' עד שלא הכניסו לבית דאילו בחול אפי' נגמר מלאכתו למעשר אוכל ממנו עראי עד שיכניסנו לבית:

על דעתיה דר' ירמיה לא שניא הוא וכו'. וכלומר ולר' ירמיה ס''ל דאין חילוק דלעולם שבת קובעת ואפי' בדבר שיש לו מוקצה ולא נגמר מלאכתו כדאמר לעיל:

רִבִּי מָנָא בָּעֵי הָֽיְתָה צְלוֹחִית מְלֵיאָה וּנְתוּנָה בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵירוֹ נִטְבְּלָה אוֹ מֵאַחַר שֶׁהִיא נְתוּנָה בְמָקוֹם שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לֹא נִטְבְּלָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ר' מנא בעי. אליבא דר' ירמיה דאמר לעיל דוקא בנוטל מן העקל וכו' ומבין הפצים ונותן לחמיטה ולתמחוי אבל בנותן בצלוחית נטבל למעשר והשתא בעי אם היתה צלוחית מלאה והיא נתונה בין פצים לחבירו אם בכה''ג ג''כ נטבלה או דילמא דמאחר שהיא נתונה במקום שלא נגמרה מלאכתו דמה שהוא בין הפצים לא נגמר הוא וא''כ אף צלוחית לא נטבלה למעשר. ולא אפשיטא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source